עידן-הדלי - גולשים לעידן חדש!

מוצרי מיסטיקה, ארומתרפיה, תכשיטי קבלה, קריסטלים, פנג שואי, ספרים ודיסקים

   
שלום אורח | כניסה למערכת | הרשמה | תקנון

הבלוג של שי אבנון - הולך על חבל דק

בלוגים - כותבים קבועים > שי אבנון - הולך על חבל דק

שלום מתוקות ומתוקים,
אני שי בצלאל אבנון, בלוגר סופני, המבלה את שעותיו הטובות ביותר במאה שערים וסביבותיה, ומנסה להתעדכן בכל החידושים המשמימים מבית היוצר של נטורי קרתא, הסיקריקים ויתר שוכני השוליים שבשוליים, שבטוחים שלאינטרנט יש זנב וקרניים והוא טורף תינוקות.

אני לגמרי לא מתכוון לשעמם אותכם בהבלים החרדיים האינסופיים, אלא בעיקר לעסוק בכל הסינרגיות המדהימות שמתרחשות ורוחשות סביבנו בין הטבע, המדיה הפופולרית והגילויים המגוונים של הרוחניות האנושית לדתותיה וכיתותיה.

שיהיה רק טוב!

שי אבנון   |   avnoon@inn.co.il  


שי אבנון
שי אבנון - הולך על חבל דק avnoon@inn.co.il
ארכיב
בשביל מי אתה עובד? 07/12/2015

 היי כולם וכולן,

לפני כמה חודשים דיברתי עם העורכת של האתר הזה.

אני חושב שזו הייתה סתם שיחת נימוסין.

בשיחה הזו הציגה לי העורכת את דעתה על הפעריים החברתיים בישראל ועד כמה החברה הישראלית מפולגת בין אלו שיש להם ובין אלו שאין להם ועד כמה אלו שאין להם נמצאים במצוקה ועד כמה קשה להם.

טוב, זה לא עניין אותי אז ולא ממש מעניין אותי היום. מה שרציתי להגיד לה והייתי אומר לה גם עכשיו, זה שהמסכנים לא הכי מעניינים אותי. הם מעניינים מאוד את קרן נויבך, שאני מקשיב לה כמעט כל בוקר ומעניינים כל מיני בלוגרים אקטיביסטים בחורים החשוכים של האינטרנט, אבל אותי הם לא מעניינים בכלל.

מה שיש למסכנים להציע זה בדרך כלל סיסמאות בנוסח "מגיע לי", "אין לי" ו"תן לי".

הם טוענים שהם במצוקה ואני אפילו מאמין להם, אבל בתור מורה רוחני או מורה לקבלה, באמת שאין לי מה לעשות איתם.

מצד שני, אילו היה לי קשר אם האנשים שיש להם אמצעים, שיש להם יכולת, אז אולי הייתי לעזור להם במשהו. נניח אם הייתי פוגש אדם שיכול להרשות לעצמו עכשיו לצאת לחופש של חצי שנה בפנסיון מלא והוא היה רוצה לדעת איך להעניק לחופשה שלו מימד רוחני.

זה בדיוק אדם שהייתי יכול לדבר איתו ולחפש בשבילו רעיונות להתפתחות, או כל מיני הזדמנויות רוחניות מעניינות.

אני משוכנע בזה. אדם כזה היה יכול להגיע להישגים, היה ניתן לפתח אצלו אפשרויות יוצאות מן הכלל.

זו האמת.

אולי העורכת הנכבדה מכירה גם אנשים כאלו, אבל איתי היא לא דיברה עליהם, אלא רק על אלו שאין להם, אלו שקשה להם. בטח שקשה להם, הם צריכים לרוץ אחרי העבודה ואחרי הילדים ולקנות פירות וירקות במבצע ולשחק עם תאריך החיוב של האשראי. יש להם חיים איומים, אני יודע, ולכן באמת שאין להם את הזמן להגיע לאותו יישוב הדעת, לאותה שלוות נפש שהיא הבסיס להתקדמות רוחנית משמעותית.

זאת המציאות.

אבל אני כבר פה והעורכת ביקשה שאני אכתוב משהו ואני יוצא מנקודת הנחה שהקהל שלי כאן הוא אותו קהל שהעורכת מדברת עליו, אותו מעמד ביניים אוברדרפטי, נשחק ומיואש.

אז אני שואל את עצמי, אולי בכל זאת אני יכול לעזור במשהו לאלו שאין להם ושקשה להם וברור שאין לי שום דבר לתת להם שיעזור להם עם המשכנתא והמע"מ וארנונה.

ואז ניזכרתי במשהו.

הרי כל אלו שחושבים שאין להם, שחושבים שהם צריכים לקבל עוד, כדי לשרוד, הם גם כן נותנים. הם אפילו נותנים לאנשים הכי עשירים, הכי חמדניים. הם נותנים ונותנים בשמחה.

מה הם נותנים?

זמן.

כל פעם שאתה יושב מול ערוץ 2 או ערוץ 10 או יס משהו או גולד משהו, אתה משלם ואתה משלם דווקא למי שיש לו הרבה הרבה הרבה.

מה נראה לך? שסתם יש לך את הטלביזיה הזו בבית? שסתם פתחו לך אשנב לכל הבולשיט הססגוני והצווחני שבעולם.

שום דבר הוא לא באמת "סתם" ובזמן שאתה יושב מול ההזיה המרקדת הזאת, אתה עובד קשה בשביל האנשים שיש להם הכל והם מנצלים אותך, אתה עובד בשבילם בזה שאתה מאמין במה שהם רוצים שתאמין, שואף למה שהם רוצים שתשאף, תאהב את מה שהם החליטו שכדאי להם.

טוב, אם אתה רוצה לתרום להם, אולי אתה נשמה טובה.

אתה רץ, אתה מסכן, אתה שחוק והנה אתה רואה מליארדר בצד הדרך, ואתה מחליט לעשות לו טובה.

מצד שני, ישנה עוד אפשרות, שבמקום לעבוד בשבילם, תעבוד בשביל עצמך.

איך תעשה את זה?

תתחיל בזה שתשבות.

אתה לא חייב להתחיל בגדול.

אם אתה עובד בשבילם שלוש שעות ביום, תרד לשעתיים. משעה תרד לחצי.

איך זה יעזור לך? אני לא יודע בדיוק, מקום פנוי, מזמין שפע וגם שעות שינה יכולות להיות ברכה גדולה.

לך על זה, כל מי שניסה הפיק תועלת כלשהי.

אל תמשיך לעבוד בשבילם, זה לא ממש מגיע להם.

יאללה חברים, מקווה שהעורכת מרוצה...


הוספת תגובה

פרצופים מוניציפלים 02/10/2013

אתם יודעים בוודאי, שאנחנו נמצאים ערב הבחירות המוניציפליות.

בבחירות האלו, שמתי לב, שהרחובות מלאים בכרזות ובתמונות של מועמדים למועצות המקומיות ולראשויות העיר.
ככה זה גם בבחירות לכנסת, אבל בכל זאת שמתי לב להבדל גדול, בין הכרזות.
בעוד בבחירות לכנסת נראה שהתמונות הם של אנשים מתוקים, מעוצבים ומלוקקים, הרי בבחירות המקומיות, אני רואה הרבה פעמים תמונות של אנשים, שבפשטות מפחידים אותי.
מפחידים, בלי כחל ושרק, אנשים שנראה שהכתובת מתחת לתמונתם הייתה צריכה להיות "שוחרר בערבות של חמישה מיליון שקל ממעצר בגין סחר בנשים וניהול הימורים לא חוקים" או "הורשע בסחיטה באיומים ובניסיון לרצח".
האמת היא, שהרושם הזה רחוק מלהיות מקרי.

הפוליטיקה המקומית שופעת באנשים שפשע מאורגן הוא בדיוק העיסוק שלהם, אותם אנשים שדואגים שקבלנים יוכלו לבנות מפלצות בטון, במקום גינות ציבוריות ועל חשבון מתנ"סים, אותם אנשים שדואגים שכספים המיועדים לרווחה ולחינוך, יגיעו לעמותות פרטיות מפוקפקות, אותם אנשים שעושים לבנים שלהם בר מצווה בליווי אומנותי של אייל גולן או של שרית חדד ומזמינים אליה כל מיני יצורים אפלים, כרישי נדל"ן או קבלני כוח אדם, שיודעים שכדאי להם להגיע ולהכניס לקופות מעטפות עם אלפי דולארים נוצצים.
מסביר רבינו הקדוש את הפסוק "ויאמר יהוה אל-משה, פסול-לך שני-לוחות אבנים כראשונים," באופן הבא "פסול לך- כל פעם שאתה רואה משהו פסול, תדע שהפסולת אצלך."

וגם כאן אותו הדבר, כשאתה רואה כזו תופעה שבבחירות לכנסת רצים עדי קול ורות קלדרון ודב ליפמן ודב חנין ומאידך למועצה המקומית רצים טיטו ובטיטו מארץ הקומבינה, תדע שאותה תופעה קיימת גם אצלך.


yeshatid_1

אמנם אתה מחויב בדיבור ובמחשבה לאידיאלים גדולים, נאורים ומרוממים.
אמנם אתה מחזיק מעצמך, נאור, תרבותי ואנושי, אבל מעשיך מעידים עליך, שיש לך גם צד אפל, גנגסטרי, אגואיסטי ושפל.
אתה יכול לראות את זה כשאתה גונב את הרמזור בכביש, אתה יכול לראות את זה בתור לסופרמרקט, אתה יכול לראות את זה שאתה מנפנף בגסות את אשתך או את ילדיך, כשיש לך משהו מאוד חשוב לעשות.
לכן, כשאתה מסתכל על המודעה ההיא ובוחן בתיעוב את הפנים הגסות, את השפתיים המשורבבות ואת עיני החזרזיר, הבט בבקשה פנימה, וחפש במעשיך, גם אתה לפעמים מין בטיטו כזה, גם אתה לפעמים גורילה.

הוספת תגובה

התחלות 17/09/2013


הי חמודות וחמודים,

התחלות זה דבר חשוב,
שנה חדשה, בלוג חדש, קופסת סיגריות חדשה, לא משנה.
הדבר החשוב בהתחלות זה להתרגש.
זה נשמע אידיוטי, וזה באמת בנאלי, אבל זה חשוב.
לא בגלל שהשנה הזו טובה יותר משנים אחרות, לא בגלל שהעבודה הזו חשובה יותר מתפקידי העבר, לא בגלל שיש משהו באמת חדשני בחבילה טרייה של גלידת "ריאו" פרווה בטעם שוקו וניל או פונץ' בננה.
זה חשוב, בגלל שאנחנו כאן כדי לחיות ולא כדי להחתים כרטיס.
כי כל בוקר מחדש, כי בכל דקה שעוברת, אנחנו נבחנים במבחן פשוט, האם אנחנו בחיים, או האם אנחנו רק "פועלים", כמו שואב שמטרטר או כמו הטלוויזיה המטומטמת שלא סותמת.
כל רגע  הוא מבחן והדרך הקלה להצליח בו, הוא להתחיל בהתחלה.
להגיד wow, להתפעל מהגלידה, מהשקיעה מראש השנה ומחג הסוכות.
ההתחלות קלות יותר, קשה לצאת מתוך שגרה מוכרת, קשה להיות אמתיים כי רגילים לטעות,
אבל ההתחלות קלות.

אני אסיים בסיפור קצרצר,
הרב שלי, הוא ממאה שערים, או בואו נגיד, שהוא ממאה שערים והסביבה.
הוא מין מקרה אבוד כזה, מאלו שנולדו אל הגדולה, נולד במשפחה לא רגילה, גדל בצד אחים מיוחדים ומופלאים.
נידון לגאונות, כמו שאומרים.

כשהוא היה צעיר, הוא היה מסתובב הרבה, במיוחד סביב החסידים הזקנים שישבו ימים וחודשים במירון, ליד הקבר של הצדיק.
כשאתה צעיר, קשה לך, במיוחד אם אתה גאון, כי העולם נראה כמו ערימה של סתירות, בלתי ניתנות לפתרון.
בגלל שישנן כל כך הרבה אפשרויות ובמיוחד כשכל כך חשוב לך לעשות את המעשה הנכון.
אז הוא הלך למישהו מהזקנים, ושאל אותו כמה שאלות.
אני צוחק, הוא אמר שהוא הכין שאלות וכמו שאני מכיר אותו, היו לו שלושה דפים, מלאים בכתב צפוף ונחוש.
אז הזקן ההוא, נדמה לי שזה היה רבי שמואל הורוויץ, זכרונו לברכה, שאל אותו "הסתכלת היום על השמיים?"
אז ההוא שאל אותו "מה?"
אז הזקן אמר "כתוב שצריך להסתכל כל יום על השמים ואני לא מבין מה הבעיה."
זה הרעיון, גם כתוב, גם אין בעיה ועדיין אנחנו לא עושים את זה, גם אני לא עשיתי והנה, זה מה שאני מתכוון לעשות עכשיו.
זהו, אך טוב וחסד ירדפוכם.
עד העונג הבא.

הוספת תגובה